פסק-דין בתיק ע"פ 8/08

במועדים הרלבנטים לכתב האישום, הועסק המערער כמעריך תלות מטעם המוסד לביטוח לאומי בעיר טבריה, ובמסגרת תפקידו זה נהג לבקר קשישים הנזקקים לגמלת סיעוד, לצורך עריכת מבחני כשירות ותלות ולצורך בדיקת זכאותם לגמלה.

במהלך החודשים ינואר-אוגוסט 2004, בעת שביקר בבתיהם של 4 קשישים, ניצל המערער את שהייתו בבתיהם וגנב מארנקיהם סכומי כסף המסתכמים ב - 3,650 ש"ח.

המערער הודה בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן, והורשע בגניבה ובעבירות של מרמה והפרת אמונים.

בית משפט קמא (כב' השופטת ל. יונג-גפר) דן את המערער ל - 18 חודשי מאסר בפועל, עונשי מאסר מותנים של 12 חודשים בגין עבירות רכוש מסוג פשע, ו - 9 חודשי מאסר על תנאי בגין עבירות רכוש מסוג עוון, וכן הטיל עליו קנס בסך 5,000 ש"ח ופיצוי למתלוננים.

הערעור מכוון כנגד חומרת העונש, ובפרט תקופת המאסר בפועל שהוטלה על המערער.

ב"כ המערער הרחיב בטיעוניו והתייחס לגלגוליו של ההליך הפלילי ובעיקר קבל על כך שהמותב שגזר את דינו של המערער היה חשוף לגזר הדין שניתן בהליך זה בעבר, ואשר בוטל במסגרת ערעור בהסכמת הצדדים.

בעבר הגיעו הצדדים להסדר טיעון, עליו הצהירו בפני בית המשפט שדן בהליך באותה עת. בית המשפט לא קיבל את ההסדר והטיל על המערער עונש חמור מזה שעליו הוסכם.

במסגרת הערעור על גזר הדין, הסכימו הצדדים כי פסק הדין יבוטל והענין יוחזר לבית המשפט קמא לשלב ההקראה.

לא נקבע בפסק הדין שבערעור כי התיק יוחזר למותב אחר, והצדדים אף לא ביקשו מבית המשפט שדן בהליך (כב' השופט ד. פורת) כי יפסול את עצמו, אך כב' השופט פורת מיוזמתו ראה לנכון לפסול עצמו מלדון בהליך, והוא הועבר למותב אחר.

בית המשפט הוא מקצועי ואין כל סיבה להניח כי שיקול דעתו יוטה כתוצאה מכך שנחשף לגזר הדין שבוטל. אם היה למערער סיבה להניח כי כך יקרה, היה עליו להגיש בקשה לפסילת המותב, לכשהדבר נודע לו.

לא רק שהדבר לא נעשה, אלא שסניגורו של המערער הוא שהפנה את בית המשפט קמא בטיעוניו לעונש, לטיעוני הצדדים בפני כב' השופט פורת (טיעונים שנסמכו על הסדר הטיעון שהיה אז בתוקף), ולהליכים שהתקיימו טרם העברת ההליך למותב החדש.

בסופו של דבר, גזר הדין שניתן ביום 08/01/08 מנומק היטב ופורס את כל השיקולים שעמדו לנגד עיניו של בית המשפט קמא, ולא מצאנו בו כל דופי.

העבירות שביצע המערער הן חמורות במיוחד, כוונו כנגד אוכלוסיה קשישה, תוך ניצול חולשתם של הקשישים, ניצל האמון שניתן במערער, מעמדו, תפקידו ויחסי התלות בין הקורבנות לבינו.

מדובר ב - 4 מקרים שבוצעו במשך תקופה, ולא במעידה חד פעמית.

בפני בית המשפט קמא הובאו עדויות של בני משפחת הקורבנות, מהן ניתן היה ללמוד על המצוקה הנפשית והחרדות אליהם נקלעו בעקבות מעשיו של המערער, וכן על פחדם להתלונן כנגדו, מתוך חשש כי הדבר יפגע בזכויותיהם כלפי המוסד הביטוח הלאומי.

המערער אף דרש מאחד המתלוננים כי יכתוב מכתב המנקה אותו מכל אשמה, תוך ניצול העובדה שהמתלונן חש כי הוא נתון לחסדיו, והמתלונן פעל לפי דרישתו.

בית המשפט קמא נתן משקל בגזר הדין לחלוף הזמן מאז בוצעו העבירות, להודאתו של המערער, לנסיבותיו האישיות ולכך שהעבירה האחרונה שביצע היתה לפני 15 שנה. (לחובתו 4 הרשעות בעבירות רכוש, מרמה ואלימות).

גזר הדין משקף כראוי את מדיניות הענישה המחייבת החמרה עם מי שמבצע עבירות חמורות ומכוערות, כמו אלו שביצע המערער, תוך ניצול תפקידו והאמון הניתן בו, ותוך פגיעה ברגשותיהם ובבטחונם של הקשישים שעימם ולמענם הועסק.

לאור האמור, הגענו לכלל מסקנה כי אין כל עילה להתערב בגזר הדין שהוטל על המערער, ואנו דוחים את הערעור.